עקרונות חינוכיים

לאור התובנות האלה הגדרנו את העקרונות החינוכיים שצריכים להיות בבסיס התכנית החינוכית שלנו:

  •  החינוך לחברה משותפת צריך להתחיל בגיל צעיר )גן( בשלב בו מתחילות להתקבע דעות קדומות שליליות כלפי "האחר."

  •  החינוך לחברה משותפת צריך להיות תהליך חינוכי רציף, רב גילאי ורב שנתי  שפוגש את הילד לאורך כול שנותיו במערכת החינוך בישראל.

  • החינוך לחברה משותפת זקוק לעוגן של אזוריות משותפת במסגרתה מתפתחת זהות ואחריות משותפת.

  •  החינוך לחברה משותפת זקוק לטיפוח ההבנה שתהליך הבניית המציאות נעשה באופן דיאלוגי בין אדם או קבוצה לסביבתם, ולשים דגש על הצורך במאמץ מודע ליצור
     "תנועה משותפת", סנכרון בין המשתתפים, ותשומת לב למה שעולה ומתפתח בתהליך הדינאמי במרחב משותף על חשבון כפיית כל אדם או קבוצה את תפישתם  הסובייקטיבית על המרחב. 

  • החינוך לחברה משותפת צריך להיות מעוגן בתפישה קהילתית נרחבת המייצרת מעגלי תמיכה ,מעורבות הורית וקהילתית, וחוויה שבהם משתלבת התוכנית החינוכית עם מדיניות ציבורית המחייבת "חברה משותפת" ומרחב ציבורי משותף המונגש באופן שיוויוני לשתי קבוצות הלאום בישראל .

  • החינוך לחברה משותפת צריך להיות כרוך ב"אזרחות פעילה", המעצימה את המשתתפים בתהליך לקחת חלק במשותף בהבניית המציאות, מפתחת יוזמה ואחריות לעיצוב הסביבה והאזור כך שיתנו מענה לצרכים שונים של המשתתפים.

  • החינוך לחברה משותפת צריך להתבצע דרך שלושה ערוצים במקביל: מפגשים שמאפשרים מגע חוויתי בין אישי . למידה משותפת: שמאפשרת פיתוח ידע ונגישות שוויונית להתפתחות אישית ולהרחבת הדעת בתחומי לימוד כגון: אזרחות, גאוגרפיה, היסטוריה, וכישורי חיים .בתי ספר משותפים: דו לשוניים, אינטגרטיביים שמהווים בית חינוך משותף ואופטימלי לבניית תשתית של שותפות ושוויון. אין ערוץ אחד שיכול להבטיח לבדו את המעשה החינוכי הנדרש כיום בישראל שבה הרוב המכריע של הילדים נמצא במסגרות חינוך נפרדות לחלוטין שאין שום מגע וחפיפה בין יהודים וערבים בקרבם.

  • הסוכן החינוכי המרכזי צריך להיות המורה בכיתה שנמצא בקשר רציף, קבוע ומתמשך עם התלמידים .

  • החינוך לחברה משותפת צריך לפעול במקביל בחינוך הפורמלי ובחינוך הלא פורמלי. במסגרת הכיתה בבית הספר ובמסגרות של ענין וחיבור פרטני מעבר לשעות בית הספר, בתכניות חינוכיות לכולם ,ובתכניות לפיתוח מנהיגות.

  • שפה – על ילדי ישראל להגיע להכרות מעמיקה ושליטה מלאה בשפה ובתרבות של שני הלאומים החיים במדינה. העברית והערבית .